"אין מה להשוות בין תקופת הסגר הראשון לתקופת הסגר השני", מספר אלירן אלול, סגן מנהל בית בלב בתל אביב. "בסגר הראשון הקושי בהחלט ניכר, אבל עכשיו, במסגרת המגבלות, אנו עושים הפרדה מלאה בין החיים מחוץ לבית לחיים בתוכו. אנחנו מנסים כל הזמן למקסם לדיירים את האפשרויות והפעילויות ולתת תחושה של שגרה ויכולת בחירה. התכנים עברו התאמה כדי שיוכלו להמשיך כמה שיותר כרגיל, לפי הלו"ז שמתאים ומוכר לדיירים ותוך שמירה על כל הכללים המתחייבים בתקופת הקורונה והם שמחים ומברכים על זה. ממש אפשר לראות אותם זורחים ופורחים".
תקופת הקורונה היוותה אתגר שטרם נראה כמותו לבתי הדיור המוגן ואכן, הגל הראשון הצריך התמודדות שונה ומהירה, כולל סגירה הרמטית של הבית על מנת להשאיר את הנגיף בחוץ. אט אט, ההנחיות והנהלים התחדדו והותאמו, המגבלות נעשו ברורות יותר ועמן גם האפשרויות וכיום, הדיירים של בית בלב, בכל 5 בתי הרשת, נהנים שוב מחופש מירבי כאשר כל פעילות החברה והתרבות נעשים כמובן תוך שמירה על כל ההוראות המעודכנות ביותר.
הדבר מתעצם עוד יותר אל מול "העולם שבחוץ". דיירי בית בלב היוצאים כיום ממתחם הבית לסידורים, מפגשים עם המשפחה וכן הלאה, בוודאי שמים לב יותר טוב מכל אחד אחר עד כמה גדול ההבדל בין הדרך בה מתנהלת הפעילות בתוך בית הדיור המוגן לבין המציאות שהקורונה כפתה על רובנו. בימים בהם כמעט הכל קפא בחוץ, בטח ובטח במהלך החגים בהם היינו כולנו בסגר, החיים בבית בלב, הכוללים מגוון ענק של אופציות המתאימות לכל דייר, עברו את ההתאמות הנדרשות ונמשכו עד כמה שניתן כסדרם.
עם פרוץ משבר הקורונה ואחריו הסגר הראשון, כל פעילויות הפנאי והתרבות של בית בלב עברו לערוץ טלוויזיה במעגל סגור, שהוקם במיוחד ועדיין פעיל עבור מי מהדיירים שנדרש להישאר בדירתו מסיבה זו או אחרת. אולם בעוד שבתחילת הדרך הקשר בין הצוות לדיירים נעשה בטלפון, בהודעות וואטספ קבוצתיות, בפעולות במסדרון, במופעים מול חלונות ומרפסות ובמתנות קטנות (וטעימות!), הרי שכיום כבר ניתן לצאת מהדירות ולבלות עם שאר חברי הקהילה שבבית וגם מחוצה לו, תוך הקפדה על מספר דגשים חשובים, כמו עטית מסכות, שמירה על קפסולות עם כמות אנשים מוגדרת וכמובן, שמירה על מרחק.
הסיטואציה העדכנית הזו חוסכת מדיירי בית בלב לפגוש את אחת הבעיות הגדולות ביותר של הקורונה: הבדידות. בהתאם לתקנות ולמגבלות, נדרשנו להסתגר עד כמה שניתן בבתים בשבועות החולפים והדבר פגע כנראה באוכלוסיית הגיל השלישי יותר מאשר בכל אוכלוסייה אחרת. רבים מבני הגיל השלישי מתגוררים לבד בבתיהם ומצאו עצמם מנותקים מקשר אמיתי עם העולם - בין אם היה מדובר בקשר עם אזרחים ותיקים אחרים במועדוני יום או סתם מפגשים שכונתיים, ובין אם היה מדובר במפגשים עם המשפחה. הבדידות הזו מתבררת כקשה מנשוא ככל שהיא מתמשכת. האפשרות של דיירי בית בלב לנהל גם בתקופה זו קשר עם אנשים אחרים באופן תדיר ויומיומי, בין אם מדובר בדיירים נוספים ובין אם בצוות הבית, התגלתה עכשיו כמשמעותית מאי פעם.
כיצד זה מתאפשר, תוך שמירה על כל ההנחיות? לדוגמה, בבית בלב תל אביב סומנה רצפת החלל המרכזי בלבבות גדולים על מנת לאפשר את הריווח הנדרש בין הדיירים וגג הבניין עודכן וסודר כך שיתאפשר קיום אירועים תחת כיפת השמיים באוויר הפתוח.
אסנת, מנהלת תחום התרבות בבית בלב רמת השרון, מספרת: "בכל בוקר יש אצלנו סוג אחר של פעילויות ספורט והתעמלות. אנחנו לא מוותרים על זה והכל נעשה עם שמירה על ההנחיות. מי שצריך או מעדיף להשתתף מדירתו, יכול לראות את הפעילות בערוץ הטלוויזיה הפנימי ולהשתתף דרכו והדיירים מאוד אוהבים את האפשרות הזו. היום, כאשר ההנחיות ברורות יותר, אנו עושים כמיטב יכולתנו לשמור על סדר יום מאורגן, ולהתנהל באופן חכם ומושכל כך שיתאפשר לדיירים ליהנות מפעילות תרבות וחברה".
בבית בלב רמת השרון נהנים כיום הדיירים מחוגים שונים מתחומי הספורט, התרפיה, הריקוד והאמנות ומשתתפים בכל ערב בהרצאות שונות או ב"מועדון הסרט הטוב". ישנם חוגים שמפעילים את גלגלי המוח, קונצרטים איכותיים ובימים אלה נשקלת האפשרות לרכישת טאבלטים, על מנת שהדיירים יוכלו להוריד אפליקציות וליהנות מהן איתן אפילו כאשר הם בדירות שלהם.
הפער הזה, בין הבדידות המתחייבת מחוץ לבין אל מול הפתיחות המבוקרת בתוכו בא לידי ביטוי גם בחגים. בראש השנה לדוגמה, נערכה הרמת כוסית חגיגית הדיירים באו, ואמנם היו במרחק גדול זה מזה אבל הרגישו ביחד את אווירת החג. בניגוד לאירועים דומים בעבר, שכללו שירה וריקודים, הפעם נדרשו מספר שינויים והתאמות - השירה נשארה אבל הריקודים היו ריקודים יחידניים ובמרחק אחד מהשני ולא במעגל משותף, והאווירה נותרה מצוינת.
ההתאמות הללו לא רק מאפשרות קיום אירועים, אלא גם את המשך פעילות החוגים, כמו החוג הייחודי לתיפוף יפני, שמציע בית בלב בתל אביב. החוג צבר תאוצה רבה לאורך שלוש השנים האחרונות ומאז שחודש, המדריכים עוברים בדיקות קורונה פעם בשבוע, בדומה לכל שאר עובדי הבית. החוג מתקיים באולם התרבות, בו יכולים להתקבץ בדרך כלל עד 100 אנשים, אולם כיום ההגדרה היא שרק 15 דיירים משתתפים בחוג מסוים. אז מה עושים במקרה של חוג בעל ביקוש גבוה? "אנחנו מציעים את אותו חוג, פשוט בשתי קבוצות שונות. עושים אותו בכמה פעימות וכמובן דואגים לחיטוי וניקיון יתר על המידה לפני כל שימוש בציוד כזה או אחר לחוג כלשהו", מסביר אלירן אלול.
השילוב המוצלח בין החופשיות וההקפדה מאפשר לדיירים לצאת אפילו לפעילויות מחוץ לבית. לדוגמה, 20 מדיירי בית בלב בתל אביב עלו לאחרונה על אוטובוס ענק ומיוחד, שאפשר שמירת מרחק בין מושב למושב, ונסעו לטיול בים ובטבע. כך מתקיימים החיים בבית בלב, לא מוותרים על פעילות. הכל נעשה במסגרת המגבלות, וקרוב ככל האפשר לשגרת החיים המוכרת וזה בשונה מהעולם שרובנו מתנהלים בו בחודשים האחרונים.
"יש לנו דיירת חדשה שהגיעה אלינו לא מזמן ואמרה לי שזה הצעד הכי חכם שהיא עשתה בחיים", מעידה אסנת. "במקום להיות לבד בדירה שלה, היא נמצאת בקהילה. יורדת ללובי, יושבת יחד עם דיירים נוספים, אומנם במרווח אבל עדיין ביחד. הם שותים קפה יחד, מדברים ונהנים".